פסק-דין בתיק ע"פ 3560/04

השופטת ד' ביניש:

           המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של מעשים מגונים בבן משפחה, לפי סעיף 351ג(1) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 348(א) לחוק הנ"ל.  זאת בגין מעשים שביצע בשתי מתלוננות בנות משפחתו שהיו אז קטינות מתחת לגיל 14. כתב האישום כלל אישומים נוספים, ובהם אישום באינוס ממנו זוכה המערער מחמת הספק. על המערער נגזר עונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונש מאסר על תנאי של 3 שנים לתקופה של 3 שנים.

           הערעור שלפנינו מופנה כנגד ההרשעה וכנגד גזר הדין.

           אשר להרשעה, העלה בפנינו בא-כוח המערער עו"ד ד' גולן, טענות שונות הנוגעות לממצאי בית המשפט קמא. בין היתר טען כי הרקע לתלונות שהוגשו שנים מספר לאחר ביצוע העבירות המיוחסות למרשו, הינו סכסוך משפחתי שפרץ בין המערער לבין אביהן של המתלוננות. בטיעוניו, הן בכתב והן בעל-פה, הדגיש הסנגור כי משפטו של מרשו נשמע זמן ניכר לאחר ביצוע העבירות והתמשך על פני שנים, ובכך יש כדי להשפיע על קביעות המהימנות שקבע בית המשפט קמא. עוד ביקש להפנות אותנו לסתירות בעדויותיהן של המתלוננות, וטען כי גרסאותיהן הושפעו מחילופי הדברים ביניהן ובין קרובי משפחה נוספים, ביניהם היתה גם מתלוננת נוספת - דודתן - שנפטרה בינתיים.

           בית המשפט קמא היה ער לכל טענותיו של הסנגור, ולא התעלם מהעובדה כי התלונות ביחס למעשי העבירה שבוצעו בין השנים 1993-1990 הוגשו רק בשנת 1996. עם זאת סבר כי הסכסוך שהיה בין אביהן של המתלוננות לבין המערער, לא היה בו כדי להניע את המתלוננות להגיש תלונת כזב ולהעליל על המערער. כעולה מקביעותיו של בית המשפט קמא המתלוננות נמנעו מלהגיש תלונה כדי לא להעכיר את היחסים בתוך המשפחה, אף כי הן סיפרו חלק מן הקורות אותן ביחסיהם עם המערער זמן ניכר לפני הגשת התלונה. בסופו של דבר, בתקופה בה נעכרו היחסים בתוך המשפחה ממילא, הוסר המעצור שמנע בעדן להתלונן קודם לכן.

           כל טענות המערער מתמקדות למעשה בנושא של מהימנות ובכגון דא, כידוע, אין אנו נוהגים להתערב. בהכרעת הדין הביא בית המשפט בחשבון את כל הפירכות לכאורה עליהן הצביע הסנגור, אך לא מצא בהן ממש. באשר לעבירת האינוס שיוחסה למערער בשל מעשים שנטען כי ביצע באחת מהמתלוננות, אשר פרטיה נחשפו רק בשלבים מאוחרים יותר של החקירה, נמנע בית המשפט מהרשעה מחמת הזהירות, עקב ספק שהתעורר בלבו, ולא משום שמצא דופי בעדות המתלוננת. בנסיבות אלה, שוכנענו כי לא נפל כל פסול בהרשעת המערער ולא מצאנו בסיס להתערב כדי לבטלה.

           שקלנו גם את טענות המערער באשר לחומרת העונש שנגזר עליו. אכן יש קושי של ממש כאשר העונש בגין עבירות פליליות מוטל שנים רבות לאחר ביצוען. משפטו של המערער התמשך זמן רב; אין טענה כי המערער הוא שגרם להתמשכות יוצאת הדופן של משפטו, ולצערנו, אין זה המקרה היחיד הבא בפנינו שבו התמשכו ההליכים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע שנים רבות. כבר עמדנו על כך כי תקלה זו נובעת מהאילוצים הקשים בהם נתון בית המשפט העמוס כשהוא נאלץ להעדיף בירור משפטם של נאשמים במעצר, דבר הגורם להתמשכות יתרה במשפטם של נאשמים אחרים. אין ספק כי יש בהתמשכות המשפט, הגורמת לעינוי דין לנאשם, משום שיקול משמעותי להקלה בעונש (לענין זה ראו: ע"פ 7117/03 דרגם זיידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, בעניינו של המערער שלפנינו שיקול זה הובא בגדר שיקוליו של בית המשפט קמא כאשר גזר על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בלבד. אילו הסתיים המשפט במועד הראוי, יש להניח כי היה נגזר על המערער עונש חמור פי כמה, בשים לב לכך שמדובר במעשים מגונים שבוצעו בקטינות בנות משפחתו, אשר נתנו בו את אמונן. אשר על כן, לא ראינו להתערב כדי להקל בעונשו של המערער נוספות.

           אשר על כן, הערעור על ההרשעה ועל העונש נדחים.

           המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.10.04 עד לשעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

           ניתן היום, כ' באלול התשס"ד (6.9.2004).

ש ו פ ט ת                                       ש ו פ ט                                           ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צשפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: